כמו שאתם בטח כבר יודעים, להקת הרוק-פופ-פולקה המצליחה ביותר בתחום משחקי התפקידים, צבי הים, חוזרת לערב אחד בהחלט! שיערך פעמיים במהלך ביגור.

אז כדי לפתוח לכם קצת את התיאבון (וגם כי זה מגניב) העלנו כמה קטעי אודיו.

יש לנו חדשות טובות בשבילכם – במהלך ביגור מרכז פלאדין יפעיל רחבת מיניאטורות ובה סדנאות לימוד, טורנירים נושאי פרסים, הרצאות, הדגמות, פינת צביעה ועוד…

רוצים לדעת עוד? כל הפרטים נמצאים בדף מתחם ביגור.

זהו, ביגור כבר מלא.

אם לא הגשתם משחק עדיין, חכו לשנה הבאה.

אבל בינתיים, אפשר לראות, להתרשם ולהרשם לכל המשחקים המצויינים שיש בביגור הנוכחי.

אירועים חדשים ומרגשים עלו לאתר הכנס – פרוייקטים, הופעות וטורנירים לרוב.

צבי הים – מופע האיחוד
הלהקה המיתולוגית חוזרת להופעה אחת, אחרונה בהחלט!
שתי ההופעות יערכו בימי רביעי ושבת בשעה 21:00.
מהרו להזמין כרטיסים.

פרוייקט הנשגבים
פרוייקט הנשגבים מביא לביגור רמות חדשות של גבורה ודאגה לגורלה של הבריאה כולה. הפרוייקט מכיל אחד עשרה משחקים הרצים בכל סבבי הכנס, ומשתתפים בעלילת על אחת. לפרטים נוספים על הפרוייקט.
משחקי הפרוייקט עלו לאחרונה לאתר – מהרו להרשם.

טורניר מבוכים ודרקונים
ביגור מארח זו השנה השלישית ברציפות את טורניר מו"ד לחבורות שחקנים מנוסות, והשנה בשיתוף עם כנס דרקון.
התמודדו בהרפתקה קטלנית מול קבוצות שחקנים אחרות, על תואר חבורת ההרפתקנים הטובה ביותר. הקבוצה שתביס את המבוך על הצד הטוב ביותר, תגלה את מירב הסודות, תתמודד עם הפתעות ומארבים, ותחזיק מעמד למול הסכנות, תזכה בהחזר עלות ההשתתפות ובגביע! כראוי לאלופת הארץ בהרפתקנות אתגרית.
לתשומת ליבכם – ההרשמה לטורניר מיועדת לקבוצות בלבד של ארבעה שחקנים בלבד.

משחקים נוספים
עלו שלושה משחקים של המנחה המוכשר שחר הלוי:
פונדק ארבע הרוחות - הרפתקאת פנטזיה המתרחש בפונדק לא טיפוסי בהחלט, בסבב צהריים של יום רביעי.
דם בעיר הלבנה – משחק חקירת רצח בעיר של מלאכים, בסבב צהריים של יום חמישי.
הסיוט ממגדל שן-אבן – משחק אימה המתרחש בעולם המערכה הקלאסי של D&D, בסבב ערב של יום חמישי.

צוות המשחקים שלנו (כנראה) לא נח לרגע, כי יש לנו עוד כמה משחקים חדשים שעלו לאתר:

• פגישת מחזור – תיבת אוצר – דור אנגל מביא לנו משחק שולחני חצי חי – יום שישי, סבב בוקר.
• החולם, המלאך והאתאיסט – משחק ספרות העוסק בשאלות של אמונה מבית היוצר של נעמי נאור – יום שישי, סבב צהריים.
• ניסוי 735 – הרצה נוספת של המשחק השולחני של אופיר ששון. רוצים להשתתף בניסוי? – יום שישי, סבב בוקר.
• Top Secret – לא הספקתם להרשם למשחק של שחר אלוני ביום רביעי? יש לכם עוד הזדמנות – יום שישי, סבב בוקר.
• חזרתו של רידוקוס – הרפתקת מדע בדיוני איתה אמיר מזרחי מציג את שיטת "הרפתקאות בחלל" – יום חמישי, סבב בוקר.
• שנו את זיכרונותיכם בהתאם – משחק מסתורין פסיכולוגי של אור חלימי – יום חמישי, סבב בוקר.

מלבד שתי ההרצות של פרוייקט עסקה עם מלאך המוות, שעליהן כבר סיפרנו לכם, יש עוד כמה משחקים חדשים שנוספו לרשימה:

• צרות גדולות בטוקיו הקטנה – איתמר שפירא מוסיף את החתולים הסמוראים לפרוייקט מערכת תוכניות הילדים והנוער – יום שישי, סבב צהריים.
• לימבו – לארפ נורדי של איילת ברטוב – יום רביעי, סבב ערב.
• עול הגיהנום – הקבוצה של יום שבת בבוקר כבר מלאה. לשמחתנו, יואב ברטוב נותן עוד הזדמנות לשחק במשחק בהרצה נוספת – יום חמישי, סבב בוקר.
• על אלוהים, על השטן, ועל סמים – משחק שולחני של יובל לוי – יום שישי, סבב צהריים.

מהרו להרשם – תיק תוק…

לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן!

ההרשמה למשחקים בפרוייקט "מערכת תוכניות הילדים והנוער" נפתחה!

לרשימת המשחקים ולהרשמה לחצו כאן!

מאת מיכאל גורודין, מתוך משחק בתיאוריה.

שני הרגעים החשובים ביותר במשחקי כנס הם ההתחלה והסוף. למרות, ואולי דווקא בגלל, אלה שני הרגעים שהכי קשה למנחים לשים לב אליהם ולשלוט בהם כראוי.

לגבי הראשון, אני מטיף לא מעט זמן:

שקר: ההתחלה של משחק כנס היא כשהמנחה סיים להסביר את הרקע וההקדמה, והתחיל את הסצנה הראשונה במשחק.
אמת: ההתחלה של משחק הכנס היא הרגע שבו המנחה (זה אתם!) מתחיל לעצב את חויית השחקנים מהמשחק. זו האינטראקציה הראשונה שלכם עם השחקנים. כשאתם יושבים עם השחקנים באותו החדר ומסדרים את הדפים שלכם "רגע לפני" – המשחק כבר התחיל. השחקנים כבר סופגים רשמים ראשוניים. רק שאתם עדיין לא שם כדי להנחות אותו. את ההכנות שלכם תעשו לפני. כשהשחקנים שם – אתם מנחים.
האמת המרה: היא שחויית השחקנים שלכם מהמשחק (ולפיכך תחילת המשחק עבורם) מתחילה  הרבה לפני. היא מתחילה (בתקווה) כשהם קוראים את הקדימון ומחליטים להירשם למשחק שלכם. או כשהם מופנים מהקופה למשחק הפנוי שיש עכשיו. כנראה שבאותו הרגע הם עדיין לא יודעים את זה (כי הם עוד לא החליטו לאן להירשם), ואתם וודאי שלא יודעים את זה (כי אתם בכלל לא שם) – אבל המשחק שלכם מתחיל שם.

לגבי הסיום של המשחק, קיבלתי לא מזמן הערה שגרמה לי להכות בכפי על מצחי ולכנות עצמי במגוון כינויי גנאי. למה? כי לא שמתי לב שהמלכודת שהזהרתי מפניה בתחילת המשחק, קיימת גם בסוף.

שקר: המשחק מסתיים כשמסתיימת סצנת הסיום.
אמת: המשחק מסתיים כשהשחקנים מסיימים לחוות אותו. כך שאם היה משחק מדהים, וסצנת סיום מהממת, ואז אתם שוקעים בכיסא באפיסת כוחות – ברכותיי. אוליי סיימתם את המשחק עבור עצמכם, אבל הוא עוד לא נגמר עבור השחקנים. הם עדיין חווים אותו. וההתנהגות שלכם כל עוד הם בחדר – נספגת לחויית המשחק שלהם.
האמת המרה: היא שאין לכם מושג מתי מסתיימת חויית המשחק לכל שחקן. כמו עם ההתחלה של המשחק שלכם, זה לא קורה ביחד. סביר להניח שזה קורה לכל שחקן בנפרד, אחרי שהוא יצא מהחדר. זה טוב, כי כל שחקן צריך לסגור את המשחק עם עצמו, כשנוח לו. זה רע, כי זה אומר שהשליטה שלכם יורדת כמעט לאפס.

אלה שני הרגעים החשובים ביותר במשחק שלכם. תתחילו את המשחק בקריאה נואשת "בואו לשחק אצלי אני מגניב!!!!", ותקבלו שחקנים שמגיבים בהתאם. תסיימו באי שביעות רצון ממשהו קטן, ותקבלו שחקנים שיוצאים ולא מבינים מה הם עשו לכם רע.

שני הרגעים החשובים ביותר במשחק שלנו מתרחשים באופן לא מסונכרן, לכל שחקן בנפרד. הם מתרחשים כשאנחנו לא נמצאים שם פיזית. אלה שני הרגעים שהכי קשה להנחות אותם. ואלה שני הרגעים שהכי חשוב להנחות אותם.

אנחנו לא מחליטים מתי מתחיל המשחק שלנו ומתי הוא מסתיים. אנחנו כן מחליטים מתי אנחנו מתחילים להנחות את המשחק, ומתי אנחנו מסיימים להנחות אותו.

בהצלחה.

מאת חגי אלקיים, מתוך משחק בתיאוריה.

לאחרונה אני קורא את Trail of Cthulhu, משחק הקת'ולהו שקנת' הייט (המוכר מהטור המוצלח שלו Supressed Transmitions). בקטע של עצות למנחים ולשחקנים יש פסקה שמבהירה היטב משהו שהרבה אנשים מפספסים במשחקי חקירת אימה, או באופן כללי במשחקים על טבעיים:

When you created an Investigator, you cast a character – a hero — in a story. True, it’s often a story about an ordinary cop or college professor who stumbles into cosmic horrors that transcend the universe. Realistically, many people would likely respond to extreme violence and eruptions of supernatural awfulness by curling up into a ball and doing nothing. Those people are called “non-player characters.”

The Cthulhu Mythos is hard enough on your Investigators without you making them freak out, too. Plus, paralysis is boring, at least after the obligatory denial or disbelief in the “this … defies every known law of science” sequence. When you create your Investigator, or develop her personality during play, think about realistic ways to portray her as proactive and resourceful, even in the face of mind-shattering horror.

Players in horror games often make the mistake of thinking solely about how realistic their responses are. Instead, make interesting choices and then find a way to make them realistic. An interesting choice is one that keeps your investigator moving and doing things.

וזה ממש ממש נכון. טעות שהרבה אנשים עושים בתגובה לאירועים על טבעיים היא לשחק את השוק של הדמות. זה מאד נכון לדמות, זה משחק דמות עמוק ומוצלח, וזה ממש גרוע בתור משחק תפקידים. כדי להתכדרר לכדור בפינה לא צריכים שחקן בחדר – המנחה יכול לעשות את זה לבד.

זו דוגמה מאד ספציפית למשהו מאד חשוב. דמויות שחקן זה לא משהו שאנחנו מכירים מהעולם האמיתי, כי אין ממש כאלה. קשה למצוא את האדם האחד הזה שמסוגל לעשות שינוי כל כך גדול, שמסוגל לכתוב היסטוריה ולשנות אותה. זה לא קיים במציאות. זה סוג דמות שאפילו לא תמיד רואים בסרטים – ברוס וויליס ב"מת לחיות" או אינדיאנה ג'ונס הם כאלה, אבל הם מעטים בין רבים שבאמת לא עושים כלום. דמויות שחקן רצות, קופצות, מתעלמות מהעובדה שהן עושות משהו טיפשי ובסופו של דבר משתלטות על העיר גם אם זה לא בהכרח מתאים לעולם המערכה, וגם אם במצב מציאותי זה היה גורם לדמות לפחד על חייה ולברוח כל עוד היא יכולה.

זה רק מקום אחד שבו השחקנים צריכים להבין שיש הקרבה שהם חייבים לעשות. נכון, לשחק את הדמות זה מאד חשוב, אבל לא אם זה בא על חשבון ההנאה הקבוצתית (והסיפור – לא הסיפור של המנחה, אלא הסיפור של הקבוצה). אם המשחק מכוון את עצמו למטרה הזו, זה משהו אחר. אבל באמת, די כבר עם כל הקטע הזה של "הו! יש עולם על טבעי! חיי לא יהיו אותם חיים שוב!". אם זה חייב לקרות, המנחה והשחקנים יכולים להסכים על fast-forward לזמן שבו זה לא יהיה רלוונטי. אבל בכל מקרה, די עם זה. זה לא כיף.

*נאפס=NPC, עדיף מדב"ש שהוא תרגום קלוקל למונח "דמות שאינה של שחקן", ולא "דמות ללא שחקן".